יום רביעי, 27 באפריל 2011

פעם הייתי...

לא תמיד ידעתי לרכב על אופניים,למדתי לרכב רק בגיל 19.
בגיל 18 הגעת לקיבוץ עין המפרץ היינו 40 עולים תורכים חדשים להשלמת הקיבוץ.
אחרי שבוע עבדתי בבריחות דגים, ומישהו שעבדתי איתו ראה אותי ואת השטויות שאני עושה.
ואימץ אותי בתור בן שאני ילמד את הילדים שלו את השטויות שלי.לוי קראו,לוי צור ולאימא קראו גוסטה.
הם היו גרושים,לאבא היה בן אחד-טובה. ולאמא היה בת שקראו לה נעמי.
אני הייתי בתור תוספת,
לא ידעתי עברית בהתחלה,כי הייתי עולה חדש. חפני שעליתי לארץ בחיים לא ראיתי אות עברית אחת..
אז דיברתי בשפת ידיים.לתקשר כמה שאפשר.ותפסתי את העברית די מהר.
ואחרי כמה זמן,העברית לא היית בעיה בכלל.
מה שמצחיק שמי שלימד אותי לרכב על אופניים היו ילדים בניי 15,
שהיו צעירים ממני ב-3 שנים.
בהתחלה רצו אחריי והחזיקו אותי שאני לא ייפול.
אבל אחרי שעה קולטים את העניין.
פעם רכבתי 10 ק"מ באופניים אך בגלל מצב בריאותי,
איני יכול עוד לרכב על אופניים וכיום אני נוסע על קלנועית.

כחבר קיבוץ הצבא גייס אותי לגולני,גדוד 21.
היום הוא לא ממש קיים,היום הוא יותר מוכר כגדוד 41.
בטירונות כשהייתי כבר 4 חודשים בצה"ל,הוקפצתי כבר להילחם נגד הסורים.
פעם קראו לזה משלט טל מוטילה והיום זה מושב אלמגור.
עם תבקרו שם,שימו לב שיש אנדרטה של גולני עם 43 חללים.
אני הייתי נוכח שמה.

אחרי שנתיים וארבעה חודשים גמרתי צבא "סדיר".
וצירפו אותי למילואים תותחנים נ.ט.(נגד טנקים)
השתתפתי במבצעים כמו מבצע סיני(מבצע חדש).
ואחרי שהשתחררתי התחיל מלחמת ששת הימים.
אחרי ששת הימים בא יום הכיפורים ואחריו שלום הגליל שהייתי כבר בן 51.
השתחררתי בגלל מצב בריאותי ברגליים וקיבלתי פרופיל 21-הכי נמוך.

אין תגובות:

פרסום תגובה