יום רביעי, 4 במאי 2011

מלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים הייתה קשה כשאתה רחוק מהבית.... אבל כשאתה עם החברה זה דווקא עוזר.
ביום שני,בשתיים בלילה, שנת 67',התרמיל כבר היה מוכן.
כעבור שעה אחרי שגייסו אותי אספו אותי למחנה עמוס ליד עפולה.
נפגשתי עם כל החבר'ה אכלנו והלכנו לישון.
בסביבות 9 בבוקר,המפקדה לא שמו לב אלינו. שום אוכל ושום קפה.
אז תפסתי יוזמה
ביקשתי מהמג"ד 400 לירות,לקחתי אוטו ונסעתי לעפולה
קניתי לחמניות, גבינה צהובה, קצת חמוצים וחזרתי לחבר'ה.
ועשיתי להם ארוחת בוקר כמו שצריך.
כולם שאלו כמה עולה לחמנייה,אמרתי לא חשוב כמה עולה.
תאכלו כמה שאתם רוצים. יש פה כובע פלדה,שימו טיפ,כמה שאתם רוצים.
בסופו של דבר יצא לי 500 לירות.החזרתי למג"ד את הכסף ונשאר לי קצת לעצמי...

באמצע הלילה, העירו אותי,הייתי בכוננות ושלחו אותי לבקה אל גרבייה (גבול ירדן).
התקנתי את התותח מול האויב,הצוות קיבלו את התותח ולאחר שיעור קצר חזרתי למחנה.
בסביבות שעה 6:30,כשעוד לא הספקתי להתמקם,
היית אזעקה ואווירון בשם טופולף תקף את מחנה עמוס אבל בסופו של דבר הנ. מ. הפיל אותו.
הוא נפל בחורשה שסיירת גולני התמקמו שם.13 הרוגים.
הייתי קצת בטראומה ממה שקרה, הלכתי לנוח...
למחרת הטופולף אני עם המחלקה שלי התייצבנו מול ג'ינין.
אחרי שבועיים השתחררנו וחזרתי הביתה...

המלחמה הייתה קשה אבל ניצחנו בכבוד.